הקיר הרביעי
הקיר הרביעי
| תאריך בריאה: | 1929 |
| לאום: | מדברות ישראל |
| תחום פעילות: | הוואן של צוות סקובי דו |
| מוכר בזכות: | חשבון האונלי פאנס שלו |
יונתן לבן הוא ישות חצי-מיתולוגית, חצי-בוסרית, החשודה על פי כל ממצאי הקיר הרביעי להיות לא אחר מאשר ביגפוט עצמו. התאוריות אומתו לבסוף על ידי הראל חסיד, אשר תוך כדי חיפוש סנאים ליחסי מין ביערות אזור הרי האטלס, נתקל ביונתי – וידע מיד. לא מדובר בסתם טינאייג'ר מגודל עם שיער גב מוגזם, אלא ביצור אל-אנושי מובהק שירד אל האדם.
חסיד ניסה – ונכשל – לזיין את יהונתן. אבל כאן מתחיל הסיפור האמיתי.
לפי רישומים אפלים שמורים בספריית הטבע הקנדית, יהונתן לבן נולד ב-1929 באחד מהיערות הצפוניים של מחוז בריטיש קולומביה. אימו הייתה שועלית-יער בריטית, אביו כנראה אגוז. בילדותו נהג לרוץ בין הסניפים ולחפש דומים לו – אך ללא הצלחה. יונתי היה נס אבולוציוני. אבל נס בודד.
באמצע שנות ה-50, לאחר שנואש ממציאת בני מינו, פנה יונתי לנתיב הפוך: התחזות. במטרה להשתלב בחברה האנושית, החל לנדוד בעולם, ללמוד שפות, להוציא תעודת בגרות ישראלית, ולצרוך כמויות בלתי סבירות של תוכן אינטרנטי. ייתכן שהוא היה הסיבה לפיילוט של "אהבה בשחקים.
החיים כיונתן לבן אינם חיים. הם סימולציה. כל חיוך, כל שלוק מהאלכוהול, כל תגובה בוואטסאפ – הם מבחן.
כדי להעמיק את התחזותו, יונתן עבר טיפולי לייזר אינטנסיביים להסרת שיער גוף – אך ורק באזורים שנחשפים בציבור. בכך הצליח ליצור אשליה של נורמטיביות, להסוות את מקורו הפרוותי, ולהפוך את מושג ה"שעיר מדי" לנחלת העבר. אמנם גבו עוד נושא את צלקות הקרב מהקרחות הלא סימטריות, אך בעיניי החברה – הוא פשוט "בחור עם גנים מזרחיים קשים".
בשיא משבר הזהות – נכנס לחייו הראל חסיד, יוצר המעלית והאדם היחיד שגרם לביגפוט להסס פעמיים לפני קריצה. חסיד, שזיהה את יונתי מיידית (אך לא כחבר לנפש, אלא כאובייקט מיני מרתק), החל במעקב שקט. במשך שבועות ארוכים התבצע רישום מדוקדק של הרגלי ההזעה של יהונתן, מיפוי קווי פרווה גופניים באמצעות מצלמות טרמיות, וניתוח טביעות ריח בשיטת רוני פישמן.
על אף שזוהה כקורבן פוטנציאלי, יהונתן לא נפל בפח. להפך – תגובתו המיידית הייתה התכנסות לתוך עצמו, מהלך הגנתי הידוע בקרב פרימטים מתקדמים בשם "להתקשר לאסתר". ההיסטוריה הטראומטית של יהונתן – הכוללת שנים של בריחה ממצלמות, טיפולי לייזר פולשניים, והשתלבות כפויה בקבוצות ווטסאפ תיכוניסטיות – הפכה אותו לא רק לחסין, אלא לערני יתר.
וכך, בתוך מעבדה ניידת באחד מקניוני המרכז, התרחש הרגע: חסיד שולף את הצעת החדירה, יהונתן שולף מבט פנימי. הקרב לא היה פיזי – הוא היה קיומי. האם תשרוד האנושיות המומצאת של יונתי את הלחץ? או שמא תבקע מתוכו הצרחה היערנית שאינה עוד מסוגלת לשתוק?
באותו ערב, על פי מקורות, נצפתה תנועה חריגה בצינור הניקוז של השירותים בקומה 2.
"יומן תצפית – דוח 37א: ניתוח פסיכופיזיולוגי של 'יהונתן לבן'
נבדק: 'יהונתן לבן' (כינוי: יונתי), תאריך: לא ידוע, מיקום: לא יציב.
הנבדק מתנהל כהומוספיאנס לכל דבר, אך עם חריגות מהותיות במאפייני ההתנהגות, הפיזיולוגיה וההקשרים הרגשיים. במעקב בן 12 שבועות, צוות המחקר שלנו תיעד דפוסי פעולה שמצביעים על דיסוננס עמוק בין הצגה חיצונית לבין מבנה פנימי שונה באופן יסודי מהמין האנושי.
כל פעולה של הנבדק – החל מצחצוח שיניים ועד תגובה לחיקוי של מם אינטרנטי – מבוצעת תוך מאמץ מכוון לחקות דפוסים תרבותיים עכשוויים. הנבדק שותה בירה כאקט סמלי. מחייך רק לאחר שמוודא שנאמר דבר מה שמוגדר כ״בדיחה״ על פי אלגוריתם פנימי שטרם הצלחנו לפענח. מחזיק טלפון אך לא מבין את ההבדל בין הודעת וואטסאפ לקבוצת טלגרם.
דר' חתיכי מציין כי טיפול ההסרה בלייזר שבוצע על הנבדק – המכונה 'יונתי' – נועד לדמות שיעור גוף תקני בהתאם לנורמות אנושיות עירוניות של תחילת המאה ה-21. עם זאת, במסגרת סקירת העור שבוצעה בתנאי מעבדה (ראו נספח א/2), התגלו ממצאים מטרידים. העור של יונתי, אף שעבר טיפולים חוזרים ונשנים, מגלה רמות צפיפות פוליקולרית שאינן תואמות ליונק מוכר, אלא קרובות יותר לפרוטוזואות טרופיות או למעטפת גב של חרק יערני מסוג ססגונית קנדית.
בבדיקה אחת שתועדה בשעת לילה מאוחרת, ד"ר חתיכי עצמו שלף בשתי אצבעות שערה בודדת באורך 23.2 ס"מ מתוך חלל הלשון. לדברי הד"ר: "התחושה הייתה כמו להוציא מחט מתוך מצע של סיבי קוקוס לחים. הנבדק לא הגיב כלל, כאילו השערה לא שייכת לו".
דוח המעקב מסכם כי אף שהטיפול הקוסמטי הצליח להעניק מראית עין של אנושיות, הרי שהשכבות הפנימיות עדיין מתנגדות לתהליך ההיטמעות. ד"ר חתיכי, מזהיר כי המשך התחזות עשוי להוביל לקריסה מנטלית או להתפרצות פרוותית פתאומית באירועים ציבוריים רגישים. מנגד, ד"ר חיבוקי – המתמחה בעיני הנפש, קבלה עצמית וטיפול חומל ביצורים לא מסווגים – טוען כי ייתכן והמאבק הפנימי ביונתי אינו תוצאה של כשל השתלבות, אלא של חוסר אהבה עצמית עמוק. לדבריו, "רק ברגע שיונתי יקבל את עצמו כישות פרוותית-נוגעת שאינה מחויבת לתבניות המין האנושי, יוכל לזכות ברוגע פנימי אמיתי – בין אם יהיה זה עם עור חלק או עם סבך יערני בעכוזו."
המסקנה של הצוות: יהונתן אינו מעמיד פנים שהוא אנושי – הוא באמת מנסה להיות כזה. ושם מתחילה הטרגדיה. הלבד שלו לא רגשי, אלא ביולוגי. לא תלותי – אלא קוסמי. הוא אינו חריג – הוא אחר. והשאלה שלנו איננה האם יש לשלבו – אלא האם יש ביכולתנו להכיל את מה שהוא באמת.
חתום: ד״ר ינון תאג׳ר, יחידת הביואנתרופולוגיה של הקיר הרביעי."
