הקיר הרביעי
הקיר הרביעי
| תאריך בריאה: | 2007 |
| לאום: | הבטן של אמא |
| תחום פעילות: | מלונה |
| מוכר בזכות: | היותו אפס |
נתנאל (נתי) נידם הוא עבד (חצי) רשמי במערכת הטירוף הקולקטיבית שידועה בשם "חסידפדיה". מי שעלה מרומא עם חלום להיות אומן פאשיסטי עברי, מצא את עצמו הופך לעכבר ניסויים בשליטה מוחית, אסתמה לא עקבית, והתמכרות חולנית לאנשים שצועקים עליו.
גובה: 0.25 ננומטר
'''מצב רפואי:''' שילוב בין בני ברוכים וחרדת נזיפה.
'''תחביבים:''' לקפוא בתנוחת כלבלב כשהראל מתקרב, לצפות בלופים אינסופיים של נונג'אגו ולחנוק את עצמו.
'''תחום התמחות:''' ביצוע ניתוח מוח עצמי בעזרת גרסה סובייטית של 'יובל המבולבל מדקלם תהילים' בלופ, תוך כדי גיהוץ אוזן ימין עם קלטת VHS של "החיים על פי פינוקיו". (זה 3 בלילה תבינו אותי)
נתי נולד באיטליה, אבל בגיל 6 גילה שהוא לא יודע לנשום טוב. מאז – שום דבר לא הסתדר. החברים שיחקו תופסת? הוא ישב עם משאף ומצץ בולבולים. קפצו לבריכה? הוא ישב על משאף ומצץ בולבולים. החברים מתחפשים בפסח? כן! מה שחשבתם משאף בתחת (עייף מדי כדי למצוץ בולבולים). כל האינטראקציות החברתיות שלו נעצרו בנקודה שבה הריאות שלו יצאו לפנסיה.
היותו של נתי חסר כל חברים הובילה אותו למסלול לא טוב. הוא חיפש אחר תצומת לב, אהבה קבלה חברתית ובן זוג ראוי. עד מהרה נתי נאלץ לפנות לעבר צורות גיאומטריות אבסטרקטיות לחברה, הן לא באות בקלות אך יש דרך מאוד מסויימת להגיע אליהן.
הוא מתמסר לכל צורת רעש שתסיח את דעתו מהחיים: פרסומות של הופ!, רעשי אינסטלציה, או צפייה בשידור חוזר של "שקשוקה טיים" עד שמתחילים לראות צורות. אחת מהן, ככל הנראה, אמרה לו שהוא האדם הראשון שהבולבול שלו יותר גדול ממנו.
בגיל 13 נתי הגיע למצב נפשי לא יציב. הוא היה מבודד מכל דבר ואדם למשך שנים. הוא היה צמא, יגע וערירי. הוא היה האדם הנואש ביותר לחברת אדם ורק לאחר שהמצב שלו נהיה אפילו יותר גרוע מזה הוא לבסוף נכנע והסכים להיות חבר של הראל חסיד.
בהתחלה זו הייתה חברות שגרתית מדי פעם היו בקשות מוזרות אבל לא יותר מזה. עם הזמן המצב החל להיות יותר קיצוני, "שב" "ארצה" "תן יד" - אמרות אלו הפכו להיותסוג של גג בין השנים. הראל אמר שזה היה בצחוק, זה היה זיון שכל זאת הייתה שטיפת מח. היינו רוצים לחשוב שנתי היה קורבן כזב - האמת היא שנתי ידע מה קורה הוא פשוט לא ידע לומר לא, הוא שכח אחרי כל השנים.
באיזשהו שלב נתי הפסיק להילחם, ופשוט עבר למוד הישרדותי. הוא התחיל להגיב לפקודות בסיסיות של הראל כמו "שב", "הישאר", "תנשום", ולעיתים גם "חזור לארון". יש לו שמיכה מיוחדת שבה הוא מתכרבל בכל פעם שהראל אומר לו שהוא אכזבה.
לפי דוחות מודיעיניים (כלומר פתקים שכתב לעצמו), נתי מאמין שהוא "עובר תהליך חישול אינטלקטואלי דרך סבל מונחה". אחרים קוראים לזה פשוט כלב.
הראל לא שולט בנתי – הוא מכיל אותו. כמו שאתה מכיל סחוג שנשפך לך על הפופיק. נתי פועל לפי כללי הראל: ישן כשמצווים לו, אוכל רק אחרי קבלת אישור, ומדבר רק אם שואלים אותו.
במקרים נדירים, נתי מנסה ליזום – להציע רעיון, להביע דעה, או סתם לשאול שאלה שלא נשאלה. בדרך כלל זה נגמר בהשתקה מהירה, תנועת יד מזלזלת או שליחת GIF פאסיבי-אגרסיבי. אז הוא שותק, מחכה, סופר לעצמו מילים בראש כדי לא להשתגע.
הראל גיבש עבור נתי שגרה טיפולית הכוללת:
לפחות זו הייתה התקרית על פני השטח.בפועל, היה זה ניסוי נואש של נתי להרגיש שליטה – לפרק את הזמן ליחידות ניתנות לעיכול, כאילו החיים הם עוגת יומולדת ואתה בוחר את הגודל של הפרוסה.
במשך 55 ימים הוא בנה מתח, כמו חוט דיג שנמשך ונמתח, עד שביום האחרון... פשוט שחרר.הוא הביט סביב, חיכה לאפקטים, לשינוי, לאיזו מחיאת כף קוסמית. כלום. במקום זה, שודר הסרט החדש של נונג'אגו, והעולם המשיך הלאה כאילו לא היו 55 ימים. כאילו נתי לא הקריב את עצמו על מזבח הציפייה.
הראל לא הסתיר את אכזבתו. הוא כתב בקבוצה:
"נתי זאת הייתה הכזבה נוראית, תתאבד"
נתי מצדו שקע בדממה של שלב ב' – תקופה שבה כל השעונים בביתו הוזזו 4 דקות קדימה, רק כדי לא לחיות את הרגע.
בפעם הראשונה נתי ניסה להתחזות למזגן. הוא טיפס על סולם וכל פעם שמישהו שתקרב הוא עשה קול של "בזזזזזזזששששש". לרוע מזלו לחסיד יש קטע עם מזגנים.
בפעם השנייה הוא ניסה לשלוח את עצמו בדואר, בתוך קופסה של מגהץ קיטור. כשהגיע ליעד מקבל החבילה לא הסכים לקבל אותו ושלח אותו חזרה. בפעם ה 17 הוא וויתר.
בפעם השלישית הוא פשוט רץ במעגלים סביב עצמו, צעק "אני לא פה! אני לא פה!" ואז מעד לתוך סיר פסטה רותח שהכין מראש, למקרה שזה יקרה.
הראל תיעד את כל הניסיונות במחברת בשם "בריחות וטעויות נוספות", עם הערות צד כמו:– "ניסיון 2: חוסר הבנה בסיסי בגאוגרפיה."– "ניסיון 3: התקדמות. סוף סוף תיבול."
