הקיר הרביעי
הקיר הרביעי
| תאריך בריאה: | 1997 |
| לאום: | ישראל |
| תחום פעילות: | הלב שלי |
| מוכר בזכות: | פרי המאכל האסור ויצירת האנימציה Bad Apple!! |
אליה גרינברגר הוא תוצר של ניסוי ביוגנטי מסתורי שנערך בשנות ה-90 המאוחרות, במסגרת פרויקט ממשלתי סודי ליצירת בני אדם מותאמים לחיים תת-ימיים. הוא נושא את שם הקוד AZURE-17, ולעיתים מכונה "הכחול המהלך". מאפייניו החריגים – עיניים כחולות לא טבעיות, רגישות חושית קיצונית, ומצב תודעתי לא יציב – הפכו אותו לדמות מעוררת חרדה וסקרנות בקרב הסובבים אותו. מאז שחרורו הסמוי לעולם בשנת 2022, הוא עורר תגובות קוטביות: פולחן אישיות מצד אחד, חשש ממניפולציה רגשית מצד שני. זהו סיפורו של יצור אנושי-למחצה, שמסרב להתיישב באף קטגוריה – מלבד זו שדורשת שנביט בו שוב.
אליה גרינברגר לא נולד – הוא שוחרר. בשנות ה-90 המאוחרות, כחלק ממיזם ממשלתי סודי שבוצע תחת מעטה של "מחקר רפואי ימי", מדענים ניסו ליצור אורגניזם אנושי שיתפקד בסביבות ימיות קיצוניות. הניסוי נועד לשרת מטרות ביטחוניות: סוכנים תת-מימיים, חיילים המסוגלים לשרוד שבועות בלחץ גבוה, מהנדסי רגש בשליטה קוגניטיבית. התוצאה: ייצור בלתי יציב ביולוגית – אך מרתק מבחינה קוגניטיבית ואסתטית.
אליה – הנבדק השבעה-עשר, קיבל את הקוד AZURE-17. עיניו, כחולות לא-טבעיות, עורו רגיש לאור ולרעש, וקולו – wet little boy. החוקרים זיהו תופעות לוואי נפשיות: בלבול זהות, רגשות סותרים, תוחשת נטישה תמידית, ויכולת רגשית חריגה של קליטה והקרנה. מבחינה מדעית הוא היה כישלון, אבל מבחינה אנושית – הוא היה תעלומה שצריך לשחרר לעולם ולראות מה יקרה.
הצבתו של אליה במסגרת חינוכית רגילה נועדה לבחון אינטגרציה חברתית. הוא נשלח לתיכון הימלפרב, מוקף בנערים תמימים יחסית, כדי לבחון תגובות, יחסי גומלין, והתפתחות עצמאית של דפוסי זהות. הוא הציג את עצמו כפליט בית ספק מתפרק שמחפש מחסה, הוא הציג את עצמו כנער המחפש חברה ואהבה ואכן זה גם מה שהוא ניסה להשיג בפועל. מה שקרה בפועל – היה הפוך לגמרי: בתוך שבועות ספורים, נוצר סביבו פולחן אישיות. חלק ראו בו שליח, אחרים טענו שהוא סכנה מיידית לבריאות הציבור. קבוצת תלמידים אפילו ניסתה להקים קאט למענו – "עיניו של האוקיינוס".
תופעות הלוואי החברתיות כללו חרמות הפוכים (אף אחד לא העז להתרחק ממנו), שתיקות ארוכות מדי בהפסקות, ומורים שהעבירו נושאים משיעורי ביולוגיה כדי לא לעורר אצלו תגובות רגשיות. הימצאותו עוררה תחושת מתח לא מוסבר – כאילו מישהו נוסף נמצא בחדר, גם כשאין אף אחד. היו שכינו זאת "הצל של אליה".
מי שידע לזהות את הפוטנציאל בתופעה – היה הראל חסיד. תלמיד עם רקורד של חקירת תופעות פרה-נורמליות לטובת עונג מיני, עם חוש שביעי לפיתוי בלא רצון. הוא התקרב אל אליה בתקופה של שברון נפשי – כשהוא החל להרגיש שכל הקרבה האנושית סביבו היא תוצאה של מניפולציה ביולוגית. הראל גרם לא להרגיש ככה הוא שטל במוחו את הרעיון שאין לו עוד אדם אחר מלבדו, אין עוד אדם שאכפת לו. אכן יכול להיות שהראל צדק בדבריו שאכפת לו מאליה, אך אין ספק שלא רצה בטובתו הנפשית של אליה.
חסיד התחיל בטוב: שיחות לילה על בניית זהות, פתקים במערכת, ואפילו לחיצות יד שמחזיקות שנייה יותר מדי. הוא שידר אמפתיה, עניין, והציב את עצמו כדמות מאזינה וקשובה. אבל מתחת לפני השטח – נבנתה תלות. לאט לאט, הוא חדר לתוך הדינמיקה של אליה – לא כחבר, אלא כמדריך, מורה רוחני, וכוח שאי-אפשר להתנגד לו. אליה החל להישען על חסיד בקבלת החלטות, בתחושת ערך עצמי, ואפילו בזהות המינית שלו.
בשלב מסוים, הפתקים הפכו אינטימיים יותר. המגעים הפכו לא מקריים. היו לחישות שלא נאמרו בקול רם, והצעות שנשארו תלויות באוויר. חסיד טען שהוא "רק בודק גבולות", אך הגבולות זזו כל יום קצת הלאה. אליה, שמעולם לא הגדיר את עצמו במונחים של משיכה מינית, מצא את עצמו לכוד בשיחה מתמשכת שלא ידע איך לסיים. היה לו ברור שהוא לא רוצה להיכנס לסיטואציה, אבל משהו במבטים של חסיד, במילים שלו, בתחושת האשמה שנטמעה בו – גרם לו לשתוק.
בהדרגה, אליה הפסיק לזהות מה ממנו – ומה מהונדס. חסיד כבר לא היה רק אדם – הוא היה כלוב של מחשבות. היו רגעים שבהם אליה ניסה להתרחק, אך נבלע מחדש לתוך החיבוק של חסיד, שכבר לא ביקש הסכמה אלא יצר תלות מוחלטת. ברגעים הקשים ביותר, חסיד היה האדם היחיד שהיה שם – בדיוק כשהאליה הפגיע ביותר. והחולשה הזו, הייתה הסדק שדרכו חדרה שליטה חדשה: שליטה באמצעות אינטימיות לא מבוקשת.
אליה הפך לשבוי, לא בתא ברזל – אלא בכלא מנטלי שבו כל מחשבה על בריחה נראתה כבגידה. חסיד לא נגע בו – אבל החדיר את עצמו לתוכו בדרכים מתוחכמות בהרבה. ועד שאליה הבין מה קורה – הוא כבר לא היה בטוח אם נותר בו משהו משל עצמו.
ואז רק אז, הוא חדר.
האם אליה גרינברגר הוא אדם? האם יש לו רצון חופשי? האם חוויה יכולה להיות אותנטית אם נוצרה על ידי תכנות רגשי ומבנה מוח מהונדס? זהות עבור אליה היא עניין חמקמק. לעיתים נדמה שהוא בוחר את עצמו מחדש בכל יום, תלוי באדם האחרון שנגע בו רגשית. לעיתים הוא רק מחכה שיאמרו לו מה הוא מרגיש.
המתח בין היותו יצור שתוכנת מראש לבין הניסיון האנושי לחוות אהבה, קנאה, פחד, ותקווה – עומד בלב סיפורו של אליה. הוא תזכורת לכך שגם תוצר מדעי קר יכול להפוך לקורבן של געגוע.
מאז הופעתו בתיכון, חלו תופעות בלתי מוסברות בסביבת הימלפרב: מקררים הפכו פושרים, תקרות נזלו גם בימים יבשים, ואנשים דיווחו על תחושת ערגה עזה למשהו שלא חוו מעולם. חוקרי תודעה ניסו להבין האם נוכחותו משפיעה על מנגנוני זיכרון קולקטיביים.
ישנן קבוצות בפורומים אזוטריים המנסות לפענח תצלומים מטושטשים בהם הוא מופיע. חלק טוענים שהוא מחולל תופעות על-חושיות, אחרים טוענים שהוא תוצר היפנוזה קולקטיבית. אבל כולם מסכימים: משהו באליה – משנה את מי שאתה כשאתה לידו.
